הסיפור הפרטי שלי

אני מתקשה להחליט מהיכן להתחיל.
בהיותי כבת 45, לאחר שהוריי מתו שלא בעתם, ולאחר שגם אחותי הבכורה מתה שלא בעתה, החלו להתרחש עלי אירועים קשים שהלכו והחריפו כל יום, והגיעו לממדי טרור מפלצתי ורדיפה שטנית, עד שחששתי לחיי.
נתקפתי חרדה גדולה, בעיקר מאחר ולא יכולתי להסביר את הסיבה לפשע שכפה עצמו עלי. 
לא הבנתי, מדוע התאחדו כולם לעשות יד אחת נגדי, משפחתי, שכניי, חבריי, וכל אדם בכל מקום, בעבודה, במקומות בילוי, בקניות, במשטרה, בבימ"ש, במערכת הבריאות... ממש בכל מקום... אבל היה ברור לי שאני מטרה מהלכת...  ופחדתי מכולם.
לא הבנתי, איך כולם יודעים עלי דברים שלא סיפרתי...
ומה יכול להניע ילדים וקשישים לתקוף אותי...
נבהלתי לגלות, כי אנשים בעלי חזות מכובדת, בעלי משרות בכירות ונבחרי ציבור, ובעלי שם, מפנים זמן כדי לעסוק בחיסולי...
בהתחלה חששתי שאקבל התקף לב מרוב מתח ופחד... ואני מודה לאלוהים שנתן לי את תעצומת הנפש להתגבר ולשרוד את התקופה הזו, על השליטה העצמית הגבוהה שניחנתי בה ועל שיקול הדעת הנכון שהיה לי שהציל את חיי במצבים רבים.
פחדתי לצאת מהבית, פניתי לבקש עזרה מהמשטרה ומכל גורם אפשרי... אך כל פניותיי הפכו לחרב פיפיות נגדי והבנתי שאני במלכוד. אין איש בעולם שיושיט לי יד, אני לבדי בתוך הפשע הנורא הזה, מובלת כשה לטבח... ויהיה עלי להציל את עצמי בעצמי.
התפללתי לאלוהים שרק הוא לא ינטוש אותי, והתחלתי לבצע חקירות פרטיות.
 

החוקרים הפרטיים, פועלים בשיתוף פעולה עם שוטרים עבריינים, כצוות, ומשמשים כלי רצח בידי  תעשיית הרצח נגד קורבנותיה התמימים, החלשים והמפוחדים.
למרות זאת, הזמנתי חקירות, כשברור לי שאספוג התעללויות שטנית מידי החוקרים הפרטיים. זה היה חלק מהמחיר שנאלצתי לשלם, והמידע שקיבלתי מהם היה חלקי, ו/או שקרי, ו/או לא רלוונטי, ו/או מטעה, ועל כך גבו ממני סכומים אסטרונומיים, כחלק מהמאמץ לרושש אותי, אך לא הייתה לי ברירה. הזמנתי חקירות כל פעם אצל חוקר פרטי אחר, ובמקביל ביצעתי את החקירות הפרטיות שלי בעצמי, ואח"כ הצלבתי את המידע שאספתי, וכך חשפתי את הטרגדיה של חיי.

כל חיי חשבתי שאנחנו משפחה דלת אמצעים, למרות שהוריי קיבלו פיצויים מגרמניה. מעולם לא ביררתי מה נעשה בפיצויים, אחי הגדול יוסי, שלט בהוריי ביד רמה, אך סמכתי עליו שהוא מדריך ומכוון את הוריי לטובתם.
כשחשפתי את הטרגדיה של חיי, חלפו בראשי תמונות בלתי פתורות מן העבר, שפתאום הבנתי אותם ונחרדתי.
אחת התמונות, קשורה באחי הגדול יוסי. אני זוכרת את אחי זה מגיע אל הוריי, ומתבודד עם אבי במרפסת לשיחה פרטית, ואני הייתי מכינה להם קפה. בדיעבד מתברר, כי בשיחות אלה היה אחי יוסי משכנע את אבי ז"ל להשקיע עפ"י ייעוצו ומפעיל אותו נגדי.

החוקרים הפרטיים, השוטרים והשופטים

שלושת זרועות אלה הפועלים בתיאום ושיתוף פעולה, מהווים את כלי הרצח הזמין ביותר הקיים בידי "תעשיית הרצח". 
החוקרים הפרטיים - בין השאר, תפקידם לתעד את הקורבן במצבים, שניתן לייחס להן, מסוכנות לעצמו או לסביבה, אישיות קרימינלית, או כל תיעוד אחר שבאמצעותו המשטרה תוכל לתפור לו תיק ולהוביל מהלך לחיסולו. לשם כך הם מפעילים על הקורבן התמים, חסר האונים והישע, טרור שטני, במטרה להחלות את נפשו, ואם הקורבן ישרוד את הטרור השטני הזה, הרי שהוא לא יוכל לאורך זמן לספוג מבלי להגיב, ואז החוקרים יתעדו את הקורבן ויציגו אותו כאילו פעל מתוך היותו אדם לא נורמטיבי.
השוטרים - הם הכתובת אליה מעבירים החוקרים הפרטיים את התיעוד שפברקו על הקורבנות, ובאמצעות תיעוד מפוברק זה, תופרים השוטרים לקורבן, תיק חיסול שכולו מצג שווא.
השופטים - להם המנדט לחרוץ גורלות אדם, ובפניהם מביאים השוטרים את הקורבנות, לכרות את ראשם. השופטים, הם הגיליוטינה של "תעשיית הרצח". במיומנות של עבריינים חסרי כבוד ומצפון, הם פוסקים את גורלם של הקורבנות לכלייה, מחסלים אותם ללא ניד עפעף, בלב אטום חסר רחמים, מול עיניהם המשוועות לצדק של הקורבנות התמימים חסרי הישע והאונים.


לקורבן, אין איפא, כל מוצא אלא, להיות מובל כצאן לטבח.


הרופאים
הצוות הרפואי יכול וגם מבצע, פשעים נתעבים נגד חולים ובני משפחה, קורבנות הנתונים לחסדיהם.
הצוות הרפואי לוכד את הקורבנות בחולשתם ומבצע בהם פשעים כשהם חסרי ישע.
הצוות הרפואי, יכול וגם עושה שימוש זדוני בכוחו על חולים חלשים ובני משפחתם, כשכירי חרב.


הפסיכיאטרים שחוות דעתם גם אם היא מקצועית הרי, שאינה חד משמעית לעולם... במצב זה פסיכיאטרים רבים מגדירים אנשים בריאים בנפשם כחולי נפש, מתוך שיקולים זרים... ובמחי קולמוסו הופך אדם שק לספיגת סמים מסוכנים, ושולל ממנו את חירותו...


ההיפנוזה בשימוש "תעשיית הרצח"

העקרונות שמנחים אותי במאבקי נגד "תעשיית הרצח", אותם אני מציגה בפני כל קורבן, הם:

1. זכור, אנשים רעים חומדים את רכושך, ובעיניהם אתה שקוף וחייך חסרי ערך, לכן, אתה חייב להבין שאתה נלחם על חייך, וזה המצב.

2. הרשע הזה שולט בכל גוף, ארגון, ומוסד במדינה, ולכן, אתה, ורק אתה, תושיע את עצמך, ואם לא אתה, אז אף אחד לא. 

3  עליך לדעת שאנשים רעים אלה חורשים מזימות לחסלך, ועליך להיות דרוך כל רגע בחייך, לצפות את המהלכים לחיסולך, ולהקדים ולסכל כל מהלך בטרם יצא אל הפועל.

4. אין אופציה לשכב על זרי דפנה, המלחמה היא יומיומית. ברגע שתרגיש נוח, זה הרגע שהם יחסלו אותך.

5.  אל תתבייש בפשעים האיומים שאנשים שפלים מבצעים בך, חשוף אותם בקול רם וברור.

6.  זכור, תמיד שתחשוף את הטרור שאתה עובר לצביע על  מכובדים כמי שעומדים מאחורי הטרור, תמיד, יציגו אותך אנשים העוסקים בפשע הזה, כאילו היית בלתי שפוי, וע"י כך למנוע את ההתייחסות הרצינית לדברים הנוראים שאתה חושף.

7. לראות עין בעין את המציאות.

איך תדעו שגם אתם נפלתם קורבן בידי "תעשיית הרצח"?

ובכן, גם אם אתם מזדהים רק עם חלק קטן מהנאמר, שווה לכם לחקור:

1. הקורבנות אינם מודעים להיותם קורבנות, והם מאמינים שכל הרעות הבאות עליהם, הם הביאו על עצמם ע"י החלטות מוטעות.

2. הקורבנות אינם יודעים על קיומו של הרכוש שהם בעליו, ו/או יורשיו, הם משוכנעים שאין להם כל רכוש וכי משפחתם דלת אמצעים.

3. בני משפחת הקורבנות מנותקים זה מזה, ואינם מעלים על דעתם שהניתוק הוכתב להם כחלק מתכנית לחסלם בשיטת "הפרד ומשול", הם מאמינים שהם בחרו בניתוק, כי: "...ככה זה יותר טוב... שכל אחד יחיה את חייו...".

4. קורבנות נתונים תחת מעקב 24 שעות ביממה